מדינת ישראל נ' אלערבייה לבנין ומסחר בע"מ ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום כפי שתוקן.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן בעובדותיו הודו, נאשמת 1 היתה בזמן ביצוע העבירות חברה פרטית שנרשמה ונתאגדה בישראל. לנאשמת 1 היו הכנסות בשנות המס הרלוונטיות. נאשם 2 היה, בעת ביצוע העבירות, מנהל ופקיד אחראי בנאשמת 1. בהתאם לסעיפים 131 ו- 117, לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961, היו חייבים הנאשמים להגיש דו"ח על הכנסות החברה במועד הקבוע בסעיף 132 לפקודה. הנאשמים, ללא סיבה מספקת, לא הגישו במועד את הדו"ח הנדרש על פי הפקודה והוראותיה, בגין שנות המס 2005 ו- 2006.

יצוין כי בכתב האישום יוחסה תחילה לנאשמים עבירה נוספת המתייחסת לשנת המס 2007, אולם זו נמחקה מכתב האישום.

בטיעוניה לעונש הבהירה המאשימה כי דו"חות החברה לשנים 2005 ו- 2006 הוגשו לרשויות המס, אך טרם שודרו. היות ומדובר בדו"חות חברה, נדרשים הדו"חות להיות מבוקרים ע"י רואה חשבון, וכיום הם אינם מבוקרים וטרם שודרו. לפיכך, רואה המאשימה את מחדלי הנאשמים כמחדלים שלא הוסרו. הודגש כי הקנס המנהלי בגין דו"ח אשר לא הוגש במועד עומד על סכום של 8,500 ₪. בנוסף הובהר, כי נאשמת 1 אינה פעילה.

תוך שקלול כלל הנסיבות, ביקשה המאשימה להטיל על נאשמת 1 קנס בהתאם לשיקול דעתו של ביהמ"ש.

על נאשם 2 ביקשה המאשימה להטיל קנס גבוה ומרתיע, שישקף את הקנסות המנהליים המוטלים בגין עבירות אלה. להשקפת המאשימה, הדו"חות טרם הוגשו ואין מקום להפחית מסכום הקנס המנהלי. כן ביקשה המאשימה להטיל על נאשם 2 מאסר על תנאי.

ב"כ הנאשמים (שמונה לייצג את נאשם 2 מטעם הסנגוריה הציבורית) הדגיש את הודאתם של הנאשמים בהזדמנות הראשונה, שנקרתה לפתחם. כן הודגשה העובדה כי הנאשמים נעדרי הרשעות קודמות. ב"כ הנאשמים הפנה לשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום, אשר הוכן בחודש יולי 2009, כאשר עסקינן בעבירות שקל לגלותן ואינן מחייבות חקירה מעמיקה. בנסיבות שנוצרו נטען, נאשמת 1 חדלה מלפעול ואילו נאשם 2 כשל כעצמאי, הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ותלויים נגדו תיקי הוצל"פ. ב"כ הנאשמים הפנה לאפשרות הקיימת לגזור קנס הנופל בשיעורו משיעור הקנס המנהלי, שעה שמתווסף לקנס עונש נוסף. משעתרה המאשימה להטיל על נאשם 2 מאסר על תנאי, נכון וראוי לדידו להתחשב התחשבות יתרה בנאשם 2. הוטעמה העובדה כי הדו"חות הוגשו, אך בשל חלוף הזמן לא ניתן לבקרם כנדרש בדין. ב"כ הנאשמים הסביר כי נאשם 2 יליד 1985, רווק ופסק מלהיות עצמאי. בנסיבות אלה, ביקש ב"כ נאשם 2 להסתפק בהטלת קנס סמלי בלבד.

נאשם 2, בדבריו האחרונים, הביע צער על מעשיו והבהיר כי כיום הוא משמש כאיש צבא קבע בבסיס תובלה.

שקלתי עניינם של הנאשמים.

כמפורט נאשמת 1 חדלה מפעילות.

נקבע לא אחת כי ראוי לענוש עברייני מס באופן מחמיר, לרבות תוך גזירת עונשי מאסר בפועל. אי הגשת דו"חות גורמת נזק לציבור, בפרט לציבור משלמי המיסים, לרבות ע"י מניעת יכולת לבחון את הדו"חות ולאמת את הנתונים המפורטים בהם. כך גם בדוננו, בפרט כאשר הדו"חות הוגשו כשהם בלתי מבוקרים. בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת המאשימה שאין לראות בהגשת הדו"חות כפי שהוגשו משום הסרת המחדלים.

מנגד, הודו הנאשמים במיוחס להם בהזדמנות הראשונה שנקרתה לפתחם והורשעו על פי הודאתם.

לסופו של יום, עסקינן בביצוע שתי עבירות ביחס לשנות המס 2005 ו- 2006.

אף לא ניתן להתעלם מן השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום מבלי שניתנה לכך סיבה מספקת. אציין כי כתב האישום הוגש רק בחודש אוקטובר 2009, הגם שהוכן בחודש יולי 2009.

איני מקבל את הטענה על פיה יש לגזור על הנאשמים עונשים כספיים שלא יפחתו משיעור הקנס המנהלי בגין העבירה. משהועמדו הנאשמים לדין פלילי והורשעו בדינם, יש לתת משקל גם להליך הפלילי שננקט בגינם כהליך עונשי בפני עצמו, ואין להכפיף את שיקולי הענישה בהליך הפלילי לשיקולים שעומדים בבסיס התכלית לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985.

כך או כך, לביהמ"ש מסור שיקול דעת גם ביחס לעבירה מנהלית בהתאם לחוק הנ"ל.

כן יש לייחס משקל למצבו הכלכלי הקשה של נאשם 2 כמשתקף מן האמור ב- במ/1 ולעובדה שמנסה הוא כיום לפלס דרכו בשירות הצבאי.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות והנתונים הצריכים לעניין, הן לחומרא והן לקולא, אני גוזר על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

אני מטיל על נאשמת 1 קנס בסך 100 ₪.